<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער ראשון</h1>
<h2>דף ה:</h2>
חלב בהמה טמאה אסור כיצד. שנינו בפרק קמא דבכורות (ה', ב') היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. ואמרינן עלה בגמ' מנא הני מילי, דתנו רבנן אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכל, ואי זה זה טהור שנולד מן הטמא, או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור, ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, הכי קאמר דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו, ת"ל גמל טמא הוא, הוא טמא ואין הנולד מן הטהור טמא אלא טהור. ור' שמעון אומר גמל גמל שתי פעמים, אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה. ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי ליה, חד לאסור עצמו וחד לאיסור חלבו. ור' שמעון איסור חלבו מנא ליה, נפקא ליה מאת הגמל. ורבנן אתין לא דרשי. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא טעמא דרבנן מגמל גמל ולר' שמעון מאת הגמל, הא לאו הכי הוה אמינא חלב דבהמה טמאה שרי, מאי שנא מיהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן והקיפה שלהן, איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובבהמה טהורה נמי חדוש הוא, דליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, והאי חלב כאבר מן החי הוא ושרי, אפילו בבהמה טמאה נמי לישתרי, קמ"ל. וחלב בהמה טהורה מנא לן דשרי, מהכא לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.
<h2>דף ז:</h2>
סימני קרבי דגים כיצד. גרסינן בע"ז פרק אין מעמידין (מ', א') אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה. פי' ואפילו בלוקח מישראל. רמי ליה עולא אריכא לר' דוסתאי דמן בירי מי אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה, מכלל דדג טמא נמי אית ליה עובר, ורמינהי דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים. אמר ליה סמי מיכאן עוברין. ור' זעירא אמר לא תסמי, דתרויהו מטילין ביצים נינהו, זה משריץ מבחוץ וזה מבפנים. ואמרינן עלה בגמ' אין שם מומחה מאי, אמר רב הונא עד שיאמר אני מלחתים, רב נחמן אמר עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן. וכן אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אני מלחתים. ופי' מומחה כאן פרש"י ז"ל בקי בהן. ובודאי דלישנא דגמרא מוכחא הכי, מדאמרינן אין שם מומחה מאי, שאם אתה מפרש האי מומחה מוחזק בכשרות, כמומחה דאמרינן בתכלת ובכולא שמעתא דהתם, לא הוה ליה למימר אין שם מומחה, אלא לקח ממי שאינו מומחה מאי. אבל הר"ם ב"ן ז"ל פירש דהאי מומחה כמומחה דכולא שמעתא מוחזק בכשרות ונאמן. ובירושלמי (ע"ז פ"ב, ה"ט) נמי כללן כולן כאחד ותני אין לוקחין מיעי דגים וקרביהן אלא על פי מומחה ואין לוקחין תכלת אלא על פי מומחה. והטעם מפני שנחשדו עמי הארץ ליקח קרבי דגים מן הגוים בחזקת שהן טהורין ומוכרין אותן לישראל, ושמא טמאין הן. ואם אמר אני מלחתים נאמן דמירתת, משום דלא מצי מישתמיט ליה, אבל אם לא אמר אני מלחתים מצי מישתמיט ליה ואמר ישראל מכרן לי בחזקת שהן כשירין. ודמיא הא מילתא להא דאיתמר בפרק אלו טריפות (ס"ג, ב') גבי ביצים שאם אמר של עוף פלוני וטהור הוא נאמן. כן כתב הרב ז"ל. ונראה מדבריו דאפילו בחשוד או בגוי סגי לן באני מלחתים, מדמדמי לה לשל עוף פלוני וטהור הוא, דהתם אפילו בגוי שרינן בהכי, ואין לך חשוד מן הגוי. אבל הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל כתב דדווקא במי שאינו מומחה סגי לן באני מלחתים, אבל בישראל חשוד אינו נאמן עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן. ומכל מקום באלו דגים ואלו קרביהן אפילו הוא חשוד לוקחין ממנו, דאין לך חשוד יותר מן הגוי, ובאומר של עוף פלוני וטהור הוא נאמן, משום דלא מצי מישתמיט ליה, וכל שכן באומר אלו דגים ואלו קרביהן שאנו רואים בעינינו הדגים והעוברים.
עוד הקשו שם בפרק אין מעמידין על הא דרב דאמר קרבי דגים ועוברים אין ניקחין אלא מן המומחה וליבדוק בסימנין, דתניא כסימני ביצים כך סימני דגים, סימני דגים סנפיר וקשקשת נינהו, אלא אימא כך סימני עוברי דגים. ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגולת. ראשה אחד חד וראשה אחד כד טהורה, שני ראשיה חדים שני ראשיה כדין טמאה. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה, חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה. חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ. ואוקמה רבינא בשנימוחו. ושמעינן מיהא דרבינא דסימנין דאוריתא. וה"ר אברהם בר' דוד ז"ל פסק כן, שכך כתב ודווקא סימני עוברי דגים דליתא דדמי להו בטמאין, אבל בבצים של עוף לא סמכינן אסימנין, משום דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. והכי איתא במסכת חולין (ס"ד, א'). וכן כתב רת"ם ז"ל מדפריק רבינא בשנימוחו, ולא אמר סימנין לאו דאורייתא כדאמרינן בחולין גבי בצים, דאלמא שמעת מינה דסימני עוברי דגים דאורייתא. ולדבריהם שתי הסוגיות שבכאן ושבחולין הלכה הן, דגבי דגים סימנין דאורייתא, דהא בבצים נמי אי לאו דאיכא דעורבא דדמי לדיונה אסימנין נמי סמכינן בהו, ובדגים קים להו לרבנן דליכא דטמא דדמי לטהור כלל, וברייתא הכי קתני כסימני בצים כך סימני עוברי דגים, מה סימני בצים שאם טמא טמא, וטהור תולין, משום דאיכא דטמאין דדמו לטהורין, כך סימני דגים, שאם טמא טמא ואם טהור טהור. ולכאורה נראה לי כדבריו, דרבינא כבר עמד על דברי ר' זירא שהקשה משמנה ספיקות גבי סימני ביצים באלו טריפות, ואיך לא חשש לו. ואם אתה אומר שאעפ"כ לא קיבל דבריו, אנו איך נניח דברי רבינא שהוא אחרון ונתפוס דברי ר' זירא אחר שלא קבלם רבינא. ועוד דאי דמיין לגמרי להדדי לא הוה שתיק גמרא הכא מהך קושיא דר' זירא, והוה ליה לאקשויי הכא אי הכי שמונה ספיקות ליבדוק בביצייהו, אלא ודאי הדעת מכרעת כדברי רת"ם ז"ל, ואין זו דומה לזו. וכן נראית דעת רש"י ז"ל ממה שכתב שם בפרק אלו טריפות, זה לשונו אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, הנך סימני בצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עילוייהו. ע"כ. ואף רבינו חננאל ז"ל כתב אלא לאו שמע מינה סימנין של ביצים לאו דאורייתא. ע"כ. מדברי כולם נשמע דדווקא סימנין של בצים לאו דאוריתא, אבל של קרבי דגים דאורייתא. אבל רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל אמר דסימנין לאו דאורייתא בין בבצים בין בקרבי דגים, ועד שיאמר של דג פלוני וטהור הוא אין סומכין עליו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי, שהוא ז"ל כתב הכא הא דרב דאמר קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה, ולא כתב כלום ממה שהקשו עלה בגמ' ליבדוק בסימנין, ולא דברי רבינא שהעמידה בשנימוחו, ובפרק אלו טרפות כתב דברי ר' זירא דאמר סימנין לאו דאורייתא, נראה שהוא ז"ל סבור ששתי הסוגיות זו שבכאן ואותה שבחולין חולקות בסימנין אי דאורייתא אי לא, וסמך לו על אותה סוגיא שבחולין, משום דאיתמרא בדוכתא גבי הלכתא דהאי דינא. ואע"ג דרבינא בתרא הוא, מסתבר טעמיה דר' זירא דהתם, דהא טעמא קאמר דאי לא תימא הכי שמנה ספיקות ליבדוק בביצייהו. וכיון דסמני בצים לאו דאורייתא ולא סמכינן עליהו, אף סימני דגים לא סמכינן עליהו, דהא בברייתא להדדי מדמי להו. אלא שאני תמיה בדברי הרב שהביא בהלכות בע"ז ברייתא דסימני בצים כך סימני קרבי דגים, ואם אינה הלכה למה כתבה. ואולי כתבה ללמוד ממנה בשני ראשיה כדים ובשני ראשיה חדים דודאי טמאה, ואפילו אמר של דג פלוני וטהור הוא לא סמכינן עליה, ובראשה אחד חד וראשה אחד כד אי אמר של דג פלוני וטהור הוא סמכינן עליה ואי לא לא סמכינן עליה, וכדאמרן התם בפרק אלו טריפות גבי בצים. והר"ם ב"ן ז"ל הביא ראיה דסימנין לאו דאוריתא אפילו בדגים, מדגרסינן בירושלמי במסכת ע"ז (פ"ב, ה"ט) ר' נתן בר בא אמר קומי שמואל ידענא לפרושי בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורים, עוברי דגים טמאין עגולין ועוברי דגים טהורין ארוכין. חמי ליה חדא צלופחא, אמר ליה כזה מהו, אמר ליה טמא. אמר ליה לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא טהור. משמע מיהא דלמאן דאמר דגים טמאין יש להן עוברין אף סימני עוברי דגים לאו דאורייתא, דאע"ג דר' נתן בר בא סימנין דקתני בברייתא הוה גמיר ועליהו הוה סמיך, אפילו הכי לא קביל שמואל מיניה, דסבירא ליה כר' זירא. ומיהו בעוברי דגים נראה דסבירא ליה לרבינו אלפסי דטהורין ואין צריכין סימנין, שהוא ז"ל גורס כאן ובחולין כסימני בצים כך סימני קרבי דגים, וכדמתרצינן לה לברייתא התם ואמרינן תני כך סימני קרבי דגים. נראה דסבירא ליה כמאן דאמר בשמעתין דע"ז דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים. הילכך עוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהן אלא טהורין, אבל קרבי דגים אי אמר של דג פלוני וטהור הוא ואני מלחתים נאמן, והוא שלא יהא חשוד, אבל בחשוד אינו נאמן אלא באומר אלו דגים ואלו קרביהן, וכדברי ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל שכתבנו למעלה, והוא הדין בגוי. ואם היו שני ראשיה חדין או שני ראשיה כדין אין סומכין עליו כלל. אבל בראשה אחד כד וראשה אחד חד ואמר של דג פלוני וטהור הוא סומכין עליו.
<h2>דף נא.</h2>
ולעניין שרצים הגדילים במים, שאין להם סנפיר וקשקשת ואין עתידין לגדל לאחר זמן, בבורות שיחין ומערות שוחה ושותה ואינו נמנע, ובלבד שלא פירשו מהם, אבל פירשו מהן אסורין משום שרץ השורץ על הארץ. דתנו רבנן ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני לא תאכל את שאין לו, וממשמע שנאמר אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו, ולמה נשנו לעבור עליו בעשה ולא תעשה. את זה תאכלו מכל אשר במים מה תלמוד [לומר], הואיל והתיר בסתום והתיר במפורש, מה כשהתיר במפורש לא התיר אלא שבכלים אף כשהתיר בסתום לא התיר אלא שבכלים, מניין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע, ת"ל את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו, בימים הוא דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. במים כלל, בימים ובנחלים פרט, במים חזר וכלל, כלומר דתרי במים כתיבין בקרא סמוכין זה לזה, דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים, והוי כלל ופרט וכלל, ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין, מאי רבי, רבי חריצין ונעיצין לאיסורא, כלומר חריצין ונעיצין נובעין, ואימעטו להו בורות שיחין ומערות להיתרא. דבי ר' ישמעאל תנא במים במים שני פעמים, אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה, במים ריבה, בימים ובנחלים מיעט, במים חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי, רבי חריצין ונעיצין לאיסורא, פירשו בתוספות הני חריצין ונעיצין אפילו אין נובעין, ומאי מיעט, מיעט בורות שיחין ומערות להיתרא. ותאני יהודה בן מתתיה מה ראית לרבות שיחין ומערות להיתירא ולהוציא חריצין ונעיצין לאיסורא, כלומר כיון שאלו ואלו אינן נובעין, מרבה אני בורות שיחין ומערות להיתרא, שהן עצורין ככלים, ומוציא אני חריצין ונעיצין מהיתירא, שאינן עצורין ככלים. הילכך כל שיש במים נובעין אם אין לו סנפיר וקשקשת אסור, ובמים שאין נובעין, בחריצין ונעיצין אסור, אבל מה שגדל בכלים או בבורות שיחין ומערות מותר. ודווקא בשוחה ושותה כדתניא בברייתא, אבל בשפרשו חוץ לכלי או חוץ לבור אסורין, דגרסינן התם אמר רב הונא לא לישפי איניש שיכרא בציבתא באורתא, דילמא פריש ממנא לצבתא והדר נפיל למנא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ. ואקשינן אי הכי גו חביתא נמי, דילמא פריש לדופנא והדר נפיל לגו חביתא, ופרקינן התם היינו רביתיה. ומנא תימרה, דתניא מניין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע, ת"ל תאכלו מכל אשר במים, אמאי ניחוש דילמא פריש לדופנא דבירא והדר נפיל, אלא היינו רביתיה, הכא נמי היינו רביתיה. אמר ליה רב חסדא לרב הונא תניא דמסייעא לך ואת נבלתם תשקצו, לרבות יבחושין שסיננן.
